שרה מימון, בת שירות בגבעת אולגה, חולקת את הרגשות שלה לגבי החיים בעמינדב
03/04/2018
מתחילה את הלבד הזה שלישהוא כל כך משמעותי בשבילישחיכיתי לו מגיל קטןשחלמתי עליו כבר מזמן
הדחף הזה לתת עוד ועודולהיכנס ללב נוסף עם איזה קודלשמוע להכיל ולהיות רגישהועם כל זה להישאר אדישה
לדעת לשמור על האני הפנימילחפש בכל הזדמנות את המקור של עצמילזכור שהתשובה נמצאת אצלי בפניםוהמסיטים אל הלכלוך הם רק גורמים חיצוניים.
בין העיר לבין הביתבין הביחד ללבדעם התיק על הכתפייםהגעגוע הוא כה חד
כי זה מן זמן מוזר של ביניים בין הארץ לשמייםשומרת על עצמי ונלחמת בשינייםכי הבית הפרטי שלי לא קיים בינתייםהלב מאוחסן בתיק שגדול מימני כפלייםמצטופף עם הבגדים שהכנתי לשבועיים..