יום הזיכרון תשע”ד

וגם לו יקבע החובש את שעת המוות ויסגור בידיו החיות את העיניים הבוהות.

וגם עליו יגידו שהוא נקטף בטרם עת.
וגם עליו יגידו שהוא היה כל כך מוצלח, יגיעו המורים והמנהל מהתיכון שלא ממש הכיר אותו, וגם הפעם יגידו שאלוהים לוקח רק את הטובים.
וגם עליו יגידו שהוא חירף נפשו בקרב, תוך כדי הגנה על חבריו לצוות, יגידו שהוא לחם במסירות והמפקד שלו יגיד עד כמה הוא היה חייל טוב וממושמע ששאף להגיע רחוק.
וגם עליו יגידו שהוא רק התחיל את החיים, שעוד כמה חודשים הוא כבר היה אמור להשתחרר, שהוא כבר תיכנן טיול למזרח.
גם את התמונה שלו יראו בטלוויזיה ועל ידה נר זיכרון בזמן שמגישת חדשות תכולת עיניים תקריא את שמו ואחר כך “יהי זכרו ברוך”.
וגם להלוויה שלו יגיע איזה חבר כנסת, או אולי אפילו איזה שר, שיפזר סיסמאות, יחלק סטיקרים ויגיד שחייבים להגיע להסדר עם הפלשתינאים.
גם לו ישאירו כיסא ריק בליל הסדר, גם לאמא שלו יעמדו דמעות בפינות של העיניים כשהיא תרים כוס ותגיד “לזכרו”.
וגם על שמו ייקראו ילדים וגנים ופינה בספריה הציבורית.
וגם עליו יזלגו אלפי דמעות.
וגם הוא ישאיר אמא ואבא ואחים קטנים והרבה אוהבות ואוהבים.

 ואני אעצור את הדמעות ואסתכל בעיניים אדומות, דרך משקפי שמש שחורים, איך קוברים את החבר הכי טוב שלי, שכל כך שנא קלישאות.
(נגה הררי אורן אמה של בן ז”ל)
  ונזכור את כולם